סיליון — מבצר פמפיליאני הממוקם על מישור, שאלכסנדר לא הצליח לכבוש
במרחק של 34 ק"מ מאנטליה, מעל מישור פמפיליה, ניצבת על מישור סלעי אחת הערים הבלתי נגישות ביותר של העת העתיקה. סילון — עיר שעמדה בפני מתקפתו של אלכסנדר הגדול בשנת 333 לפנה"ס. אריאנוס ב"אנבסיס" מתעד את העובדה ללא פרטים: הביצורים היו חזקים מדי, חיל המצב של החיילים השכירים וה"ברברים" היה גדול מדי, והכובש, שהמהר להמשיך בדרכו, ויתר על המצור לאחר ההתקפה הראשונה הכושלת. סיליון שרדה — לא משום שמישהו הגן עליה, אלא משום שאף אחד לא יכול היה לכבוש אותה מלמטה או לעקוף אותה מלמעלה. כיום, חורבות הרמה פתוחות לרוחות ולתיירים, אך חלקן כבר התמוטטו יחד עם מפולת הבוץ של 1969 — וגם זה חלק מההיסטוריה.
ההיסטוריה והמקור של סילון
שמה המקורי של העיר בפמפיליה הוא Selywiys. שם זה מופיע במטבעות קדומים בצורת ΣΕΛΥΙΙΥΣ, כאשר האות I מייצגת את הצליל הפמפילי /w/. חוקרים מייחסים שם זה לשם החיתי Sallawassi — עדות לכך שהיישוב במישור היה קיים עוד לפני ההתיישבות היוונית. סטפנוס הביזנטי מציין מספר צורות כתיב: Σύλειον, Σύλαιον, Σύλλον, Σίλονον. בצורתו היוונית והביזנטית התבסס השם Syllaion.
באשר להקמת העיר, האגדה חלוקה לשניים. גרסה אחת מדברת על מתיישבים מארגוס. אחרת מציבה את סילון בחברה אחת עם סידה ואספנדוס: שלושתן, לפי גרסה זו, הוקמו על ידי הנביאים מופסוס, קאלחנט ואמפילוך לאחר שובם מטרויה. בסביבות שנת 500 לפנה"ס, פסאודו-סקילאק מכנה אותה "פוליס". משנת 469 לפנה"ס, סילון הצטרפה לברית הימית של אתונה ומוזכרת ברשימות בעלות הברית של אתונה בסביבות השנים 450 ו-425 לפנה"ס.
בשנת 333 לפנה"ס, כאשר צבא אלכסנדר עבר דרך פמפיליה צפונה, סילון לא פתחה את שעריה. אריאנוס כותב: "העיר עצמה הייתה ממוקמת במקום מבוצר, ושם עמד חיל מצב של שכירי חרב וברברים מקומיים" — אלכסנדר, שמהר להגיע לגורדיום, ויתר על המצור. לאחר מותו עברה סילון לשליטת הסלווקים, בתקופתם נבנה התיאטרון וחלק מתשתית העיר. כאשר רוב אסיה הקטנה המערבית עברה לידי האטלידים מפרגמה, שמרה סילון על מעמדה כ"עיר חופשית" בהחלטת הסנאט הרומי.
מסורת המטבעות של סילון היא אחת הארוכות ביותר בפמפיליה: טביעת מטבעות רציפה מתחילת המאה ה-3 לפנה"ס ועד לשלטונו של אאורליאנוס בשנות ה-270 לספירה. טטרדרכמות כסף מסוג אלכסנדרוס וליסימאכוס הוטבעו בשנים 281–190 לפנה"ס; שאר המטבעות הוטבעו בברונזה.
בתקופה הביזנטית המוקדמת זכה סיליון למעמד רם: בשנים 677–678 נספה בסערה סמוך לו צי ערבי, ששבו לאחר מצור כושל על קונסטנטינופול. העיר הפכה למקום מושבו של הנציג הקיסרי — "אק פרוסופו" — ולבסיס של מחוז קיביראאוטוס הימי. בין השנים 787 ו-815 הועברה אליה הכהונה הבישוףית מפרגה. בשנת 1207 כבשו הסלג'וקים את העיר.
אדריכלות ומה לראות
חורבות סיליון משתרעות על פני התקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית ובחלקן גם הסלג'וקית. הן פזורות על מישור סלע מעל הכפר ינקוי (Yanköy), בגובה של כ-200 מטר מעל המישור. חלק מהחורבות כבר אינו קיים: בשנת 1969 מפולת ענק השמידה חלק שלם מהעיר. החלק שנותר עדיין נמצא בסכנת התמוטטות.
שערי העיר
שער הכניסה הראשי לעיר נשמר היטב ומספק הצצה לארכיטקטורת הכניסה המונומנטלית של סילון בתקופה הרומית המאוחרת. השער מוקף במגדלים ובעל מבנה מקושת האופייני לפמפיליה.
אצטדיון, אמפיתיאטרון ואודאון
ניתן להבחין בקווי המתאר של האצטדיון בחלק המזרחי של הרמה. האמפיתיאטרון והאודיאון — שני סוגים שונים של מבני בידור — מעידים על העושר של חיי העיר בתקופה האימפריאלית. חלק ממבנים אלה נפגעו במפולת של 1969.
המקדש והמאגר
בשטח נותרו שרידי מקדש — ככל הנראה, מקדש לאחד מהאלים האולימפיים (זהותו המדויקת לא נקבעה). בסמוך לו נמצא מאגר מים גדול, שסיפק מים למישור, שנעדרו בו מקורות מים קבועים. זהו פתרון הנדסי אופייני לערי הסלע של פמפיליה: ללא מאגרי מים, החיים בגובה כזה לא היו אפשריים.
הגימנסיון ורובעי העיר
שרידי הגימנסיון — מקום הפעילות הגופנית והחיים התרבותיים — ממוקמים בחלק המרכזי של הרמה. מסביב ניתן להבחין בשרידי שכונות העיר: חורבות בתים, רחובות, שרידי חומות. האקרופוליס, עם חומותיו ששרדו, סוגר את הפנורמה מצפון.
עובדות מעניינות ואגדות
- כאשר בשנת 333 לפנה"ס נסוג אלכסנדר הגדול מחומות סיליון, זה היה אחד המקרים הנדירים שבהם הפוליס ניצלה דווקא בזכות הטופוגרפיה שלה, ולא בזכות דיפלומטיה או עושר. סלגה בצפון נהגה אחרת — שלחה משלחת. סיליון שתקה וניצלה.
- בשנים 677–678, שייטת ערבית שחזרה מקונסטנטינופול הושמדה בסערה ליד סילון. אירוע זה הוא חלק מסדרה ארוכה של משלחות ערביות כושלות בים האגאי ובים התיכון במאה ה-7, שקבעו את הגבול בין העולם האסלאמי לעולם הנוצרי למשך כמה מאות שנים.
- הטבעת המטבעות בסיליון מסוף המאה ה-4 לפנה"ס ועד שנות ה-270 לספירה היא סדרה נומיסמטית רציפה נדירה ביותר. על המטבעות המוקדמים נשתמרה כתובת בניב הפמפילי של היוונית, שבו סימן מיוחד I סימן את הצליל /w/ — שאבד ביוונית הסטנדרטית.
- לאחר שנת 1969, כאשר מפולת סלעים הרסה חלק מהחורבות, התברר כי סיליון ניצבת על בסיס לא יציב. זוהי פרדוקס: עיר שאף אויב לא הצליח לכבוש במשך אלפי שנים, נהרסת אט אט על ידי כוחות ההר עצמו.
איך להגיע
סיליון ממוקמת 34 ק"מ מזרחית למרכז אנטליה, ליד הכפר ינקוי (Yanköy). שדה התעופה הקרוב ביותר הוא אנטליה (AYT). ברכב מאנטליה: כביש D400 מזרחה, דרך בלכק וסריגי, ואז שלט לינקוי. GPS: 36.9925° צפון, 30.9897° מזרח. הנסיעה אורכת כ-45 דקות. התחבורה הציבורית אינה אמינה; עדיף לשכור רכב או לקחת מונית מאנטליה.
מהכפר ועד למישור — עלייה ברגל. השטח אינו מגודר; הכניסה חופשית. שלבו את הביקור עם פרגה (25 ק"מ מערבה) ואספנדוס (45 ק"מ מזרחה) — יחד הם מספקים תמונה מלאה של הארכיאולוגיה הפמפיליאנית ביום אחד.
עצות למטייל
הזמן הטוב ביותר לביקור הוא האביב והסתיו: בקיץ חם במישור הפתוח ואין צל. קחו איתכם מים — בפסגה אין מעיינות או מקומות לאכילה. נעליים עם סוליות שאינן מחליקות הן חובה: המדרונות סלעיים.
חלק מהחורבות ממוקמות בקרבת קצה הרמה — התרחקו מהצוקים, במיוחד אם הקרקע רטובה לאחר גשם. אל תתקרבו לסדקים בקרקע: סכנת מפולת היא ממשית. קחו משקפת: מהחומות נראית כל מישור פמפיליה עד הים — הפנורמה כשלעצמה שווה את הטיפוס.
אל תצפו לתשתית תיירותית: אין כאן קופות, שלטים או שומרים. זהו מקום למטיילים עצמאיים, המוכנים לפרש את החורבות ללא רמזים. סיליון היא ההפך הגמור מפרגה ואספנדוס: לא מוזיאון מפואר ומשוחזר, אלא תחושה חיה של זמן, שאי אפשר להשהות.